טכנולוגיית העתקה
אפשרויות העתקת המידע היום הן רבות, והן נגישות מתמיד. אך לא תמיד היה הדבר מובן מאליו. מדוע היכולת להעתיק מידע כה חשובה?
מחשב בכל בית, מצלמה בכל טלפון נייד, סורק משולב בכל מדפסת, מכשיר פקס בכל משרד, בית דפוס בכל ישוב. אפשרויות העתקת המידע היום הן רבות, והן נגישות מתמיד. פעולת ה'העתק-הדבק' הפשוטה שאנו מבצעים היום, היתה כרוכה פעם בשבועות רבים של עמל מורכב.
ואם היום אנו מעתיקים מידע, אנו עושים זאת בעיקר לטובת נוחיותנו האישית, אך בעבר להעתקת מידע היתה חשיבות רבה מאין כמוה – לפני האינטרנט, טכנולוגיית העתקת המידע היא זו שאפשרה להפיץ את המידע ברבים.
קידמה טכנולוגית וחברתית מתאפשרת תודות לצבירת ידע חדש. ידע חדש נבנה, באמצעות מחקר ומחשבה, על גבי ידע ישן שהועבר אלינו, והוא פרי מחקרם של חוקרים אחרים. ההתפתחות המסחררת של בני האדם במהלך 500 השנה האחרונות לא היתה מתאפשרת לולא יכולנו לחלוק אחד עם השני את המידע שצברנו.
היכולת לחלוק מידע בהיקפים גדולים התאפשרה לנו לראשונה רק במאה ה- 15, עם המצאת הדפוס.
על מהפכת הדפוס – כיצד טכנולוגיית העתקה מהירה שינתה את העולם
מהי ההמצאה אשר נחשבת על ידי רבים להמצאה החשובה ביותר באלף הקודם?
הייתם מאמינים שהטכנולוגיה המשפיעה ביותר על התפתחות החברה האנושית ב- 500 השנה האחרונות, מסתכמת בסך הכל ב… שכפול והעתקה?
על מהפכת הדפוס – כיצד טכנולוגיית העתקה מהירה שינתה את העולם
בעת המודרנית הגישה לידע היא דבר פשוט, מהיר וברור מאליו. היום, ניתן לגשת לרשת האינטרנט מכל מחשב או מכשיר נייד, כשחיפוש בגוגל מניב לנו בתוך שבריר שניה כל פרט מידע שרק נרצה לדעת.
לפני עידן האינטרנט והמחשבים, המידע הרב שצבר האדם נאגר בספרים ששוכפלו לעותקים רבים, תורגמו לשפות רבות ונשמרו בספריות גדולות בכל קצוות תבל, אשר היו פתוחות לקהל הרחב.
אך לא בתקופת ימי הביניים. היתה זו תקופה של מלחמות, עוני, דיכוי, בורות, ומחלות. לא לחינם מכונה תקופה זו גם "הזמנים האפלים" או "התקופה החשוכה".
מהפכת הדפוס התרחשה בסוף ימי הביניים ותרמה תרומה גדולה להתפתחות ההשכלה ועושר התרבות שאפיינה את יציאתה של אירופה מימי הביניים אל העת החדשה (קראו על כך בהמשך).
לפני מהפכת הדפוס, הפצת ספרים בעותקים רבים דרשה העסקה של אנשי מקצוע רבים.
הרי סורקים ומדפסות, מכונות צילום ואף נייר פחם ('נייר קופי') – לא היו קיימים. קליגרפים – בעלי מלאכה, המיומנים באומנות הכתיבה המקושטת, כתבו ספרים שלמים בכתב ידם, אות אחר אות, משימה שדרשה מיומנות רבה וארכה זמן רב. יצירת עותק בודד של ספר ארכה במקרים רבים שבועות ואף חודשים!
מספר דוגמאות שממחישות את המיומנות הרבה שנדרשה מהקליגרף, ואת המלאכה הרבה הכרוכה בהעתקת ספר בודד.
לחצו על התמונה להגדלה.
כתוצאה מכך היו מחירי הספרים גבוהים ביותר. מחירם הגבוה של הספרים היה אחת הסיבות לכך שהקריאה היתה נחלתם של מעטים בלבד.
אך לא רק מחיר הספרים – היתה סיבה נוספת. קראו עליה בסוף המאמר.
מסיבות אלה, האופן שבו היה מועבר המידע היה מצומצם ביותר. עיקר הידע היה מרוכז אצל בני האצולה והנזירים, והם אלו שהיו עסוקים במחקר ובצבירת ידע. הבערות (חוסר ההשכלה ואי ידיעת קרוא וכתוב) יצרה פערי מעמדות ברורים בחברה, והבדילה בין העשירים ובעלי ההשפעה ובין העניים ומעוטי היכולת.
המצאת הדפוס וראשיתו
העיקרון שעומד מאחורי המצאת הדפוס הומצא למעשה עוד בסין, במאה השביעית. ומבוסס למעשה על חותמות – תבליטים בצורת אותיות שהוכנו מחומרים שונים.
חותמות היו קיימות לפני אלפי שנים טרם המצאת הדפוס גם בעולם המערבי (למשל דיסקית פייסטוס, חותמת הדפוס העתיקה ביותר), אך לא נעשה בהן שימוש לצרכי ייצור סדרתי של ספרים, עד שהגיע גרמני בשם יוהאן גוטנברג.
מקצועו המקורי של יוהאן גוטנברג, ממציא הדפוס, היה צורפות, ולכן היה בקי בתורת עיבוד המתכת וההטבעה.
הוא ידע ליצור תבליטי אותיות שהיו עשויים מעופרת. את תבליטי האותיות היה ניתן לטבול בדיו ולהטביע על גבי דף.
תבליטי אותיות שהיו קיימים עוד לפני המצאתו של גוטנברג היו עשויים מעץ או פורצלן ולכן היו יקרים ומוגבלים למספר שימושים בודדים.
ברגע שגוטנברג עבר לייצר תבליטי עופרת, מתכת שניתן להתיך ולעצב בקלות, הוא הפך את תהליך ייצור תבליטי האותיות לזול ומהיר, ואת ייצור הספר לתהליך תעשייתי ממש.
מספרים שגוטנברג, על אף היותו ממציא ההמצאה החשובה ביותר באלף הקודם, היה איש עסקים כושל. הוא לווה כספים רבים כדי לבנות את בית הדפוס שלו, אך לבסוף נאלץ למכור אותו עקב חובותיו הכבדים, ולא זכה ליהנות מההצלחה של המצאתו. הוא מת כשהוא חסר כל.
כוחה של המילה הכתובה
כפי שאנו מבינים, טרם מהפכת הדפוס, רק לבודדים התאפשרה גישה לספרים, ועם הגישה לספרים – ועם הגישה לספרים, הגישה לידע ולהשכלה. עקב כך, השכלתם של אנשי השכבות החלשות והבינוניות בחברה היתה דלה עד מאוד.
מהפכת המצאת הדפוס (אשר התרחשה לפני כ-550 שנה) גרמה לרמת החיים, הידע והמשכל של האנשים שחיו באירופה באותה תקופה לצמוח בצורה משמעותית. היתה זו צמיחה שסימלה את סיום תקופת ימי הביניים ותחילת תקופת ימי העת החדשה, והובילה בצורה ישירה למהפכת המידע של ימינו.
בתוך זמן קצר התפשטה ההמצאה. בתוך חמישים שנה בלבד כבר היו בתי הדפוס פזורים ב-260 ערים באירופה. כשמספר הספרים שהופקו באירופה עלה ממאות בודדות לכחצי מליון.
השפעות הדפוס על פיתוח ההשכלה היו עצומות:
- הדפוס גרם לעלייה בלמידת קרוא וכתוב.
- כעת לכל שכבות החברה, כולל לאיכרים מהמעמד הנמוך, היתה גישה להשכלה רחבה, מכיוון שספרים לא היו עוד מצרך נדיר.
- בגלל הביקוש הגובר להשכלה החלו להופיע אוניברסיטאות בערים רבות באירופה.
- לא רק ספרים: פרסום צו המלך נעשה קל הרבה יותר. המסר מפיו של המלך זכה לתפוצה רחבה ומהירה יותר.
- עקב האפשרות להעביר מידע במהירות ובתפוצה רחבה, היה ניתן לעדכן את ההמון בידיעות עדכניות, וכך נולדה לה העיתונות.
- רוב כתבי היד שהועתקו עד להמצאת הדפוס נכתבו בשפה הלטינית, על אף ששפה הפסיקה להיות מדוברת. עם המצאת הדפוס החלו להדפיס ספרים בשפות האחרות המדוברות באירופה: אנגלית, צרפתית, איטלקית, ספרדית, גרמנית ועוד. הדבר איפשר לאלו שאינם קוראים לטינית לקרוא את כתבי הקודש ואת הפירושים לכתבי הקודש (התנ"ך והברית החדשה) ולרכוש ידע בתחומים רבים.הדפסת ספרים בשפות לאומיות (שפות שמדוברות על ידי לאום אחד – צרפתית לצרפתים, אנגלית לאנגלים, איטלקית לאיטלקים וכולי) גרמה להעמקת השימוש בשפות הללו. השפה, שהיא חלק בלתי נפרד מהפולקלור והתרבות שמשותפים לקבוצות אוכלוסיה גדולות, הפכה עשירה יותר והיוותה גורם מאחד ומלכד (אחת הסיבות העיקריות לכך שכולנו מרגישים חלק מאותו העם היא העובדה שאנחנו מתקשרים באותה שפה). יצירות תרבותיות (ספרות, שירה, מחזות) החלו להיכתב בשפות הלאומיות ועזרו לפתח את התרבות הלאומית ולבדל אותה מתרבויות של לאומים אחרים.
- היחלשות כוחה של הכנסייה ששלטה ביד רמה באירופה. עד להמצאת הדפוס היו קיימים עותקים מעטים לספרי הקודש הנוצריים, התנ"ך והברית החדשה, שהיו כתובים בשפה הלטינית והוחזקו בידי הנזירים והכמרים. להמון לא היתה גישה לספרי הקודש – את עקרונות הדת הוא קיבל בעל-פה מהכנסיה, וחויב לפעול לפיהן מבלי שהוא יודע מה בכלל כתוב בספרי הקודש. אולי הפרשנות של הכנסייה אינה הפרשנות הנכונה?לאחר המצאת הדפוס ספרי התנ"ך והברית החדשה הודפסו בעותקים רבים והיו זמינים לכל אדם, שיכל לקרוא בהם, לפרש אותם כראות עיניו ולחיות את חייו כאדם מאמין באופן שהוא מצא לנכון, ולא בהכרח כפי שנאמר לו על-ידי הכנסייה.
הדפוס תרגם רבות גם להתפתחות שטרות הכסף, ובעקבותיהם המסחר והכלכלה. במהרה התברר שבמקום לסחוב כמויות גדולות של מטבעות, עדיף להדפיס את ערך הכסף על נייר, שהוא קל בהרבה.
מדהים לחשוב שכל האמצעים הללו, ועוד רבים אחרים, לא התאפשרו לפני מהפכת הדפוס. ויקטור הוגו, הסופר הצרפתי, מבטא במילותיו את חשיבותה:
המצאת הדפוס היא המאורע הגדול ביותר בהיסטוריה. היא אם כל המהפכות, היא התחדשות של ההבעה האנושית מן היסוד. מחשבות מודפסות נשארות לעד, הן מקבלות כנפיים, הן אינן ניתנות להכחדה. הן מרחפות כמו להקת ציפורים המתפרסת לכל הכיוונים והן נמצאות בכל מקום בו-זמנית.
מכונת הצילום – שכפול והעתקה בעת המודרנית, טרם מהפכת המחשוב
האופן שבו שכפלנו בחוג מסמך נייר דומה מאוד לאופן שבו פועלת מכונת הצילום. עיקרון העבודה שלה, המכונה צילום חשמלי, שונה מעיקרון העבודה של מדפסת משולבת בסורק, המכונה צילום דיגיטלי.
בצילום דיגיטלי הפעולה הראשונה שמתבצעת היא פעולת סריקה – רכיב חשמלי עובר על פני הדף שאנחנו רוצים להעתיק, מצלם כל פינה ופינה שלו ושומר בזיכרון. הפעולה השניה היא פעולת הדפסה – המדפסת שולפת מהזיכרון את האינפורמציה שנשמרה ומדפיסה אותה במדויק על דף חדש, כך שמתקבל עותק זהה.
לעומת זאת, במכונת הצילום, שהומצאה על ידי עורך הדין צ׳סטר פ. קרלסון, שיטת העבודה היתה ועודה מבוססת על שינוי התכונות החשמליות של חומרים מסוימים על ידי חשיפה לאור.
בשנת 1938 ביצע קרלסון את הצילום המוצלח הראשון בעזרת לוחית אבץ מצופה גפרית, אותה הוא טען בחשמל סטטי. הוא כתב ׳Astoria 10-22-38׳ (המקום והתאריך של הצילום המוצלח הראשון) על לוחית זכוכית שלקח ממיקרוסקופ, ואליה הצמיד את לוחית האבץ. הוא חשף את שתי הלוחיות, כשהן מוצמדות, לאור חזק במשך מספר דקות, ואז הרים את לוחית הזכוכית ופיזר אבקה על לוחית האבץ (היום האבקה שבה עושים שימוש בצילום מן הסוג הזה היא אבקת הטונר שנמצאת גם במדפסות הלייזר שלנו). לאחר מכן, קרלסון הצמיד נייר שעווה ללוחית האבץ המצופה באבקה, וחימם את נייר השעווה. כשהרים את נייר השעווה ופיזר את האבקה, נותרה כתובת זהה (אך הפוכה, תמונת ראי) לזו שהייתה כתובה על לוחית הזכוכית.
איך שולטים בדעתו של ההמון? מגבילים את נגישות המידע.
כך עשו זאת בימי הביניים:
בימי הביניים, הכנסייה ובני מעמד האצולה היו שני גופים שהיוו מיעוט בקרב האוכלוסיה, אך נהנו מעושר רב, השפעה רבה וכוח לשלוט בבני המעמדות הנמוכים, שהיוו את רוב האוכלוסיה.
אנשי הכנסייה ובני מעמד האצולה היו עסוקים רבות בתשובה לשאלה הבאה: איך יכולים מעטים להמשיך ולשלוט ברבים מהם? כיצד מבססים את השלטון וממזערים התנגדות מצידם של האנשים הפשוטים? הרי התנגדות מצד פשוטי העם היתה עלולה להחליש את כוחם של הכנסייה ושל בני האצולה, לסכן את שלטונם ואף לעורר הפיכה.
אחת הדרכים לעשות זאת היתה על-ידי שליטה במידע שמועבר אל ההמון. רבים מקרב ההמון הפשוט פקפקו בזכותם של הכנסייה ובני האצולה לשלוט. מי נתן להם את הזכות? מדוע הם ולא אחרים?
הכנסייה והאצולה טענו שהכוח לשלוט ניתן להם על-ידי האל, שזהו טבע הדברים ביקום, ושכך כתוב בספרי הקודש. איך יכל ההמון לאמת את הטענה הזו? איך יכל לדעת שמדובר באמת לאמיתה, ולא בשקר? הוא לא יכל. הכנסייה והאצולה שלטו במידע שהיה נגיש לפשוטי העם, והחליטו עבורם מה באפשרותם לדעת, ומה לא. את ספרי הקודש והמחקר הבודדים שהיו קיימים בתקופה זו, שלפני מהפכת הדפוס, סגרו ראשי הכנסייה ובני מעמד האצולה בספריות סגורות, וכך רק להם היתה גישה לידע.
